סימן לז.
בענין אם אמרו לו צא תן לו ואחר כך טבח או מכר פטור מד' וה'.
בדף ס"ח' ב' [אמרו בית דין לגנב] צא תן לו, טבח ומכר פטור, מאי טעמא כיון דפסקוה למלתיה וטבח ומכר הוה ליה גזלן וגזלן אינו משלם תשלומי ד' וה', וכו'. [אחרי שאמרו הבית דין צא תן לו, נסתיים דין גנב שעליו, ומה שכעת טובח את הבהמה אין זה המשך של גניבתה אלא זהו מעשה חדש, וזה מעשה גזל ולא מעשה גניבה ואינו חייב ד' וה'. הטביחה היא מדין גזל ולא מדין מזיק כיוון שהבהמה ברשותו]
פירוש דעל ידי פסק בית דין נעשה כפקדון ונעשה גזילה חדשה על ידי הטביחה, ובשכבר הימים רציתי לבאר לפני מו״ר זיע״א דעל ידי דפסקו בית דין צא תן לו הוי זה השבה מעלייתא ולכך נעשה פקדון בידו, ועל כן נסתפקתי אז, איך יהיה הדין גבי נשבע דאמרינן בדף ק״ד, דאם ידע למאן גזליה ואודי ליה הוה ליה כמאן דאמר ליה יהיו לי בידך הלכך נשבע אע״ג דאמר ליה יהיו לי בידך כיון דבעי כפרה לא סגי עד דמטי לידיה, הא לא אשתבע הוי גביה פקדון עד דאתא ושקיל ליה.
הרי דבנשבע לא הוי השבה עד דמטא לידיה, על כן גם באמרו לו צא תן לו עדיין הא ליכא השבה, ועל כן כי טבח ומכר חייב ד' וה'.
ומדברי הגמרא לקמן ק״ו ב' מבואר דאפילו בנשבע ואמרו לו צא תן לו פטור מד' וה'.
והשיב לי מו״ר דהביאור הוא דאף דלא הוי השבה עדיין מכל מקום לענין כפל ד' וה' בעינן שיהיה דין גניבה על החפץ עד שעת הטביחה, ואם נפסקה דין הגניבה קודם הטביחה והמכירה ואף דליכא עדין השבה, מכל מקום ליכא ד' וה', ומבואר כן בדברי הרמב"ם בפרק ב' מהלכות גניבה הלכה ט"ו וזה לשונו: גנב ועמד בדין ואמרו לו הדיינין צא תן לו וכו', אמרו לו חייב אתה ליתן לו, וטבח ומכר אח״כ חייב בד' וה' הואיל ולא חתכו הדין עליו ועדין עומד הוא בגניבתו, עד כאן לשונו.
הרי מבואר דהטעם הוא דבעינן שיהיה עומד בגניבתו עד שעת הטביחה ומכירה.
ברכת שמואל המבואר 