ברכת שמואל – בבא קמא י"ח

סימן י"ח.

בענין דינא דגרמי.

הרמב״ן בקונטרס דינא דגרמי מבאר דאין לחייב בבור משום דינא דגרמי [גרמא הוא כל שגורם היזק לחבירו, ובגרמא פטור מתשלומין לכל הדעות אבל עובר איסור מהתורה של לא להזיק וחייב בידי שמיים. וגרמי הוא יותר חמור מגרמא ובגרמי יש מחלוקת חכמים ורבי מאיר, שרבי מאיר דן דינא דגרמי ומחייב עליו בתשלומין וכן הלכה. להרמב"ן הוא חיוב מהתורה ולהרבה ראשונים הוא חיוב מקנס חכמים עיין בזה ש"ך חושן משפט סימן שפ"ו. לא נתבאר גמרא גדר החילוק בין גרמא לגרמי, ויש בזה כמה דעות בראשונים כגון שגרמי הוא דוקא כשעושה בעצמו ושברור היזקו ובא מייד ועוד כיו"ב], למאן דאמר מפקיר נזקיו פטור משום דגזה״כ דבור ברשות הרבים פטור ואמאי לא נחייב משום דינא דגרמי וזה לשונו: "וליכא לחיובא מדינא דגרמי שהרי לא גרם לו נזק אלא הלא מדעתו בא כאן ויכול לומר לו אני לא באתי אצלך אלא אתה הוא שבאת בגבולי אע״פ שאין אותו רשות שלו ואילו לא חייבה התורה בור לא היינו מחייבין אותו מדינא דגרמי, ועוד שהתורה פטרה בור ברשות הרבים מגזירת הכתוב, אלא שאין אנו מצריכין לזה שהטעם הראשון מספיק", עד כאן לשונו,

נראה בביאור דבריו הקדושים דאי לאו דחייבה התורה בור ולא היה הדין שמחויב משום כרייה לא היה מחייבינן אותו משום גרמי דכיון דהבור לא עשה מעשה מזיק אלא בא הלה והוזק ממילא בבור לכך אין לו דין אדם המזיק משום גרמי דהוה כמו בשניהם שלא ברשות והוזקו זה בזה דפטורים ואין להם דין מזיק זה על זה, וכמו שנבאר להלן בראש פרק המניח [עיין לקמן סימן כ"ב ושם אכתוב בזה]. דבור כזה שהוא אינו מחויב משום כרייה אין לו דין מזיק משום גרמי דהוי כשניהם שלא ברשות דהוזקו זה בזה דפטורין דהבור לא עשה מעשה מזיק אלא בא הלה והוזק ממילא בבור. משום הכי פטור משום דינא דגרמי.

ומה שכתב הרמב״ן בתירוץ השני, ועוד שהתורה פטרה בור ברה״ר מגזרת הכתוב למאן דאמר מפקיר נזקיו פטור, והביאור, דמה דפטרה התורה בור ברשות הרבים מגזרת הכתוב לא דפטרה רק מהחיוב כרייה אלא דהתורה פטרה אף מהחיוב אדם המזיק משום גרמי, וצריך להבין תירוצו, דהא בגמרא בדף כ"ג א', אמר רבא קשיא ליה לאביי למאן דאמר אשו משום חציו טמון באש דפטר רחמנא היכא משכחת לה, ומבואר דדוקא בממון המזיק מצינו דיני פטור שחלוקים להלכותיהן כמו קרן ושן ורגל להלכותיהן, אבל באדם המזיק לא מצינו דיני פטור שחלוקים להלכותיהן, כמו גבי ממון המזיק.

[והרי נדון הרמב"ן הוא משום אדם המזיק על ידי גרמי ומבואר שחלוקי דיני ממונו המזיק אינם באדם המזיק ואם כן גם מה שפטרה תורה בור ברשות הרבים שיך להלכות בור משום ממונו אבל לא לדיני אדם המזיק על ידי בור בהיזק דגרמי]

ונראה בהבנת תירוצו של הרמב"ן דהנה בביאור הא דקשיא ליה לאביי פירשו ברש"י ותוספות דדוקא בחיוב ממוגו יש דיני פטור כדאמרינן בדף ו' למאי כתביה רחמנא להלכותיהן, אבל באדם המזיק דילפינן מקרא דפצע תחת פצע לחייב על השוגג כמזיד לא שייך לומר דפטור על טמון, ולפי זה נראה דקשיא לאביי שייכא דוקא על אדם המזיק בידים דריבתה התורה מקרא דפצע תחת פצע לחייב על השוגג כמזיד. אבל בחיוב מזיק דדינא דגרמי דלא מרבינן מקרא דפצע תחת פצע ולא מחייבינן על שוגג ואונס והטעם משום דהוא רק חיוב אדם המזיק דהא מה דלרבי מאיר חייב בדינא דגרמי הא אין הביאור דהוה מזיק בידים ממש דודאי ג ם אליבא דרבי מאיר אינו בידים ממש, אלא דחייבה התורה חיוב מזיק בדינא דגרמי אף שאינו מזיק בידים ממש, ולכך שייך בו חילוקים להלכותיהן ולפטור בור ברשות הרבים אף משום דינא דגרמי, כמו גבי ממון המזיק שיש בו פטור להלכותיהן ולא שייכא הקושיא לאביי, כיוון דלא מרבינן הריבוי דפצע תחת פצע.

וזהו כונת הרמב״ן שכתב דגזירת הכתוב הוא דפטור, דמזה גופא דפטרה התורה בור ברשות הרבים יש בזה גזירת הכתוב דאינו מחוייב אף מדינא דגרמי על הכרייה.

ועוד נמצא בדברי הרמב״ן בשיטה מקובצת בבבא מציעא בפרק הזהב אמתניתין בדף נ"ו א' הקשה שם דגם שומר בעבדים למה לא יתחייב משום דינא דגרמי, וזה לשונו: אע"ג דדיינינן השתא דינא דגרמי, הני מילי במזיק. אבל בשומר שלא שמר אפילו כדרך השומרין כלומר שפשע בשמירתו לא מתחייב, שהתורה פטרתו, נראה דגם כן הביאור הוא, דמה דפטרה התורה עבדים מחיובי שמירה מגזירת הכתוב, לא פטרה רק מהחיובי שמירה, אלא פטרה אף מהחיוב דדינא דגרמי גם כן, ולא קשיא על זה כמו שקשה לו לאביי למאן דאמר אשו משום חציו, דדינא דגרמי הוא רק דין חיוב דאדם המזיק, דהא לא נתרבה מקרא דפצע תחת פצע לחייב על שוגג ואונס, ויש בו הלכות של פטור כמו גבי ממון המזיק.